דודאי-בנך | סגולה להריון ופרי בטן

• דודאי בנך
• הדודאים
• פריחת הדודאים
• פירות הדודאים
• סגולות הפרי במקורותינו
• המיתולוגיה סביב הדודא
• איך נדע שאנו אכן מדברים על הדודא המקראי?

דודאי בנך – "דודאי בנך" הצליחה ליצור מרקחת מיוחדת מפרי הדודאים, שהינה סגולה גדולה עפ"י מקורות בחז"ל, לפתיחת רחמן של נשים עקרות (ראה מקורות לסגולת הדודאים).

המרקחת של "דודאי בנך" הינו מוצר חדשני, הבנוי על בסיס פירות הדודאים.

הדודאים – "הדודאים נתנו ריח ועל פתחינו כל מגדים" (שיר השירים ז' י"ד) – תאור זה של צמח הדודאים מתאים לסוף תקופת האביב בו פרי הדודאים, מפיץ ריח מושך. בעונת החורף, בחודשים טבת – אדר, בולטים צמחי הדודאים בשושנת העלים הגדולה, הדומים לעלי החסה, ובפרחים הסגולים הנחבאים בתוכה.

הדודא – הינו עשב רב שנתי, ממשפחת הסולניים. שורשו מגיע לעומק של שני מטרים ויותר. פרי הדודא נקרא בשפה המדעית אטרופה מנדרגורה.

את צמח הדודאים אנו פוגשים בספר בראשית: ויבא אותם אל לאה אימו.“וילך ראובן בימי קציר חיטים, וימצא דודאים בשדה, ויבא אותם אל לאה אימו. ותאמר רחל אל לאה תני נא לי מדודאי בנך. ותאמר לה המעט קחתך את אישי ולקחת גם את דודאי בני. ותאמר רחל לכן ישכב עימך הלילה תחת דודאי בנך” (בראשית, ל’, י”ד-ט"ו). ראובן, בנה הבכור של לאה אמנו, רואה שאימו עמדה מילדת, והוא מוצא את צמח הדודאים פורח בר בשדה, קוטף אותו, ומביא אותו הביתה אל לאה אימו. רחל, האחות העקרה של לאה, עושה עמה עסקה, ומבקשת לקבל אליה את הדודאים. בגימטריה, דודאים = מזוזה.

אונקלוס בתרגומו לתורה מתרגם את צמח הדודאים בשם "יברוח". בתלמוד, במסכת סנהדרין צ”ט:, הגמרא שואלת “מאי דודאים"? ועונה – "אמר רב: יברוחי. לוי אמר: סיגלי. ר’ יונתן אמר: סביסקי”. השם "סיגלי" בעברית (צבע הסגול), הוא ככל הנראה על שום שבעונת החורף פרחי הצמח בצבע סגול.

פריחת הדודאים – הינה בתחילת הסתיו, בחודשים טבת, שבט ואדר. הפריחה נראית ע"י שושנת עלים גדולים, צבעם ירוק כהה, הדומים לעלי החסה, אך מקומטים ומחוררים. הפרחים הפורחים כבר בחודש ניסן, נישאים על עוקצים ארוכים ממרכז השושנה, וצבעם ירוק. הפרי מבשיל בסביבות חודש סיוון (חג השבועות), וצבע פרי הדודאים משתנה לכתום.

את צמחי הדודאים ניתן למצוא בפיזור כמעט לאורך ורוחב הארץ. ניתן למצוא אותם החל משטחי הנגב הצפוני, בהרי יהודה והשומרון, בשפלת החוף, הרי הכרמל והגליל וברמת הגולן.

פירות הדודאים – פרי הדודא הבשל, הינו כגודל עגבנית שרי, בצבע כתום ובעל ריח חזק, נעים ומשכר ("הדודאים נתנו ריח" – שיר השירים ז' י"ד). הדודאים מבשילים בסוף האביב, לקראת חג השבועות, בתקופת קציר החיטים (“וילך ראובן בימי קציר-חיטים, וימצא דודאים בשדה" – בראשית פרק ל’ פסוק י”ד). טעם הדודאים הבשלים מזכיר את טעמו של פרי האננס.

סגולות הפרי במקורותינו – סביב הצמח מהלכות אגדות רבות מימי קדם. במקרא מוזכר הדודא כצמח המסייע לבעיות פוריות. במקורות חז"ל מוזכר צמח הדודא כמועיל לפריון, ובמיוחד מועיל לנשים עקרות שקשה להם להיפקד. הפרשנים לספר בראשית, בהקשר לדודאים שמצא ראובן בשדה והביאם ללאה אימו, וכן בשיר השירים, מציינים את סגולתו הנפלאה של צמח הדודא המועיל לפריון.

חשוב להדגיש, כי חלק מהפרשנים מבהירים שהסגולה לפריון היא באה, כחלק בלתי נפרד מהתפילה לבורא העולם שהוא רופא כל בשר ומפליא לעשות. הגר"א כתב בפירושו על הפסוק: "כי לא על הלחם לבדו יחיה האדם, כי על כל מוצא פי ה' יחיה האדם" (דברים ח' ג'), כי גם אם אנו אוכלים דברים בריאים ומזינים, הם לבדם לא גורמים לנו להיות בריאים, אלא מכוח אחד המאמרות שבהם נברא העולם: "ויאמר אלוקים הנה נתתי לכם את כל עשב זורע זרע אשר על פני כל הארץ ואת כל העץ אשר בו פרי עץ זרע זרע לכם יהיה לאכלה". רק מאמר הקב"ה כי זרע הארץ יהיה לנו לאכלה, והוא הוא הנותן לנו כח במזון להחיותינו, ושנזכור תמיד "כי לא על הלחם לבדו יחיה האדם", אלא "על כל מוצא פי ה' יחיה האדם". התרופה הטובה שבעולם, ללא מאמר ה', אין שום ממשות ועזרה לאדם.

לכן, הסגולה שבדודא, יחד עם התפילה לקב"ה, הינה הנוסחא המנצחת. בספרות הכללית מוזכר כי השימוש בצמח היה למטרות רפואיות, טיפול בבעיות פריון, כשיקוי אהבה ועוד.

המיתולוגיה סביב הדודא – מתארת את חלקו הקשור לפריון, ומאידך על הקללה/מוות שתוקף את מי שמעז לעקור את השורש. במקורותינו, קיים מדרש המובא בשם רבי יצחק קארו (דודו של ר' יוסף קארו), שהיה רב ורופא בספרד, בספרו "תולדות יצחק" לספר בראשית פרק מ"ט, וכך כתוב: "ובמדרש אחר, שראובן הלך לשדה וקשר חמורו בחבל לעשב אחד והיה דודאים, וראובן לא ידע, וכשבא ליטול חמורו מצאו מת, והסתכל בסבת מיתתו וראה שעקר החמור הדודאים שכל העוקר אותם מן הארץ מת, ואם כן אותו החמור היה סבת הולדת יששכר, שהביאם ראובן".

באגדות עמים מסופר (סביר להניח שזה בא בהקשר למדרש הנ"ל) סביב קשירת כלב שחור לצמח הדודא, ובאמצע הלילה בעלי הכלב מסתלקים. הכלב רץ אחרי בעליו ואז הוא עוקר את השורש והכלב מת.

איך נדע שאנו אכן מדברים על הדודא המקראי? ננסה להוכיח בשורות הבאות, שצמח הדודאים הידוע לנו כיום, זהה לצמח הדודאים המופיע במקרא.

אנו מוצאים מחלוקת תנאים וגם בחלק מהראשונים באשר לקביעת ההגדרות המתאימות לצמח הדודאים. במדרש רבה מובאת מחלוקת תנאים: רבי חייא בר אבא אמר, יברוחין. רבי יצחק אמר שעורין. רבי סימון מיישין (פרי אילן בשם מיש ).

במסכת סנהדרין (צ"ט:) שואלת הגמרא , מאי דודאים? ועונה, אמר רב יברוחי. לוי אמר סיגלי. רבי יונתן אמר סיבסוך (סביסקי).

רש"י מסביר: סיגלי, סיבסוך, סביסקי – הם מיני עשבי ריח. ואכן, הדודאים המוכרים לנו כיום הינם גם עשבים בהגדרתם וגם בעלי ריח.

רש"י בספר בראשית אומר שסיגלי בלשון ישמעאל זהו יסמין. הרמב"ן אינו מקבל את דעתו של רש"י מאחר וכתוב "ימי קציר חיטים" , שזו תקופת סיוון ואילו היסמין אינו נותן ריחו בימי קציר החיטים, אלא בתקופה מאוחרת יותר.

מי שמקדם אותנו בהגדרה זהו האבן עזרא האומר שלדודאים יש ריח טוב "הדודאים נתנו ריחם" ושיש להם דמות אדם. גם הרמב"ן כותב "והם על צורת בן אדם כי יש להן דמות ראש וידים" (ואכן הדודאים המוכרים לנו אכן בעלי ריח טוב, וצורת השורש שלהם מזכירה דמות אדם).

השד"ל מקדם אותנו צעד נוסף ואומר שהמתרגם האלסנדרי תירגם את הדודאים ל-מדרגורי (מזכיר את שמו הלועזי של הדודא – מנדרגורה), בנוסף הפרי דומה לענבים (הריכוז וצפיפות פירות הדודאים בחזית הצמח, נראה כאשכול ענבים).

את צמח הדודאים ראובן מוצא. מי שנתקל בצמח הדודא יודע שלהגיע לצמח מגיעים בדרך של מציאה. קשה מאד לאתר את הצמח בחיפוש אחריו, אלא בעונת בשלותו שאז ריחו נודף.

נברר תחילה מדוע ראובן חיפש או מצא את פרי הדודאים. כנראה שראובן אינו מוצא את הצמח באקראי. הוא מחפש את הצמח למטרה מוגדרת. הוא רוצה לעזור לאמו לאה. נבהיר כי ראובן יצא לשדה בעת קציר החיטים, שאז ריחו החזק של צמח הדודאים נודף.

לדעת הספורנו – מטרתו של ראובן בחיפוש אחר הצמח, כדי לעזור לאמו שעצרה מילדת.

לדעת ר' אברהם בן הגר"א – מטרתו היתה לעזור לאמו בקשר לבעיית עיניים שהייתה לה, וכפי שכתוב "ועיני לאה רכות".

לדעת הרמב"ן – רצה שאמו תהנה מריחם.

בכל מקרה, התקופה בה מוצא ראובן את הדודאים היא תקופת "קציר חטים" בחודש סיוון, כמו שכתוב: “וילך ראובן בימי קציר חיטים, וימצא דודאים בשדה". מכאן גם נוכל ללמוד שמדובר בצמח בר.

אם נאגוד את כל פיסות המידע עד כה, זה מוביל אותנו לצמח מסויים המוגדר כדודא רפואי, ששמו הלועזי הינו מנדרגורה (וכפי שכתב פירוש השד"ל בשם המתרגם האלכסנדרי).

מדובר על צמח בר. הפרח צבעו סגול אולי מכאן קיבל את שמו סיגלי (סגול). לפרי בעת הבשלתו, בתקופת סיוון, יש ריח נעים וחזק.

מאחר והצמח שייך למשפחת הסולניים יש לו שורשים מעובים היוצרים צורה של אדם (וכפי שתיארו האבן עזרא והרמב"ן).

עד ימנו, מייחסים לצמח סגולות רפואיות, גם בנושא פריון, וכפי שציין זאת הספורנו בפירושו.

לאור כך נראה כי הדודא הרפואי (המכונה "אטרופה מנדרגורה") המוכר לנו היום כצמח הדודאים, הינו זהה לצמח הדודאים המופיע במקרא.

תכולת המרקחת ועלות

מרקחת הדודאים, שאינה תרופה, אלא סגולה שקיבלנו מחז"ל, מכילה: פרי הדודאים ודבש דבורים טהור.

מחיר צנצנת (כ- 100 מ"ל כ"א) -.139 ₪ (כולל משלוח בדואר ישראל).

רכישת המוצר

א. ניתן להשאיר הודעה באימל כפי שמצויין להלן, או בטלפון: 052-7203193.

ב. בכרטיס אשראי – לאחר אישור כרטיס האשראי, תישלח אליכם צנצנת הדודאים, בדואר ישראל, תוך שבעה ימי עסקים, מקבלת האישור לביצוע העסקה.

לבירורים ושאלות ניתן לפנות באימל לכתובת: dudaeibnech@gmail.com.